בראשית
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: (בראשית א, א)
השמים והארץ והמים שנבראו ביום ראשון חד המה ולא קדמו זה לזה
ברש"י: "בראשית ברא, אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כו', ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו כו', ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו ופירושו בראשית הכל ברא אלו כו', אם כן תמה על עצמך שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים כו', הא למדת שקדמו המים לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום".
ויש להבין, לפום ריהטא דדברי רש"י משמע דמפרש ד'יהי אור' הוא המאמר הראשון, ותימה דאם כן שמים וארץ באיזה מאמר נבראו והרי לא יתכן שנברא דבר אם לא במאמר יוצר הכל. ועוד, וכי לא סבירא ליה לרש"י בפשטו של מקרא הא דתנן (אבות ה, א) "בעשרה מאמרות נברא העולם", ומאמר סתמא דגמרא (ר"ה לב,א) "בראשית נמי מאמר הוא דכתיב (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ". אם כן השמים והארץ נבראו במאמר הראשון ואיך אפשר שהמים קדמו להם, וכי בלא מאמר נבראו המים.
והמהרש"א בחדושי אגדות לר"ה שם, נגע בתמיהות אלו, ונביא קצת דבריו: "בראשית נמי מאמר הוא כו'. לכאורה שזהו כדברי המפרש (בפרש"י) בחומש דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה קחשיב דבתחלה ברא שמים וארץ כו' ע"ש, אבל לפי מה שפרש"י בחומש דלא הוזכר כאן כלל בריאת שמים וארץ אלא שהכל נמשך אל ויאמר אלהים יהי אור וגו' וכו', וא"כ אין בראשית כלל מאמר זולת ט' ויאמר דכתיב בתריה".
ומתרץ המהרש"א: "וי"ל אף על גב דבראשית ברא וגו' נמשך אל האור מ"מ בכח המאמר דבראשית נשמע נמי בריאת שמים וארץ זולת ט' ויאמר דכתיבי בתריה". וכוונתו לפי הנראה, דאע"ג דהכריח רש"י ד'בראשית ברא' פירושו 'בראשית ברוא' עדיין רמוז כאן שהיה מאמר 'בראשית' ובו נבראו השמים והארץ. ובהמשך דבריו מבאר המהרש"א, הטעם שלא נאמר ל' אמירה במאמר הראשון, כי בו נברא חומר הראשון אשר ממנו נתהוו כל הצורות במאמר יש מיש, לכן בכולם נאמר ל' מאמר לאשמעינן דבדבר ה' שמים נעשו, אבל חומר דיום הראשון פשיטא לן דבמאמר נברא כי לא שייך בו עשייה כי קדם לו האין.
ועדיין אחר דברי רבנו המהרש"א עמודי שמים רופפים בדעתי העניה ולא נתבאר לי מה ההכרח שהמים קדמו לשמים וארץ. ולשון רש"י: "אם כן תמה על עצמך שהרי המים קדמו דכתיב ורוח אלהים מרחפת גו'", ומבאר 'לבוש האורה', ד'על פני המים' בה"א הידיעה משמע הידועים שכבר היו קיימים. ולכאורה עדיין איכא למימר דנבראו המים במאמר הראשון עם השמים והארץ בדיבור אחד ולא קדמו אלו ואלו ולכן שפיר איכא למימר 'המים' שכבר נבראו ושפיר איכא למימר 'בראשית ברא' תחילת הכל ברא אלו, כי אף שגם המים נבראו באותו דיבור, לא חשיבי כשמים וארץ למנותן בראש.
והנראה, דהחומר דק שנברא ביום ראשון, אף שלא פירש בהדיא, כוונת המהרש"א למים עצמם, אלא שהיו המים שנבראו בראשון היו חומר דק בלא צורה, ובשני בעת הרקיעה נתעבו וקבלו צורה.
והנה השם 'השמים והארץ' במקרא יכיל שני פירושים. פעמים השמים והארץ הם העולם כולו, השמים וכל צבאם ותבל ומלואה, וכגון הכתוב (תהלים קטו, טו): "בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עשֵׁה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" – כשאמר 'עושה שמים וארץ' לא הוציא דבר מכל הבריאה שלא כלל בדיבור. אך פעמים ייאמר 'שמים' על הרקיע עצמו בלא גלגליו וכוכביו, וייאמר 'הארץ' לארץ הלזו התחתונה בלא מילואה, וכגון הכתוב (ישעיה מה, יב): "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם צִוֵּיתִי".
אם כן, שם העצם 'השמים והארץ' יתכן שיהיה מכוין לג' דברים. א. העולם כולו על מילואו ושכלולוא). ב. השמים והארץ בתורת פרטים בבריאה, בלא צבאם ומילואם. ג. מצב מיוחד שהיה רק בעת הבריאה, שאז 'השמים והארץ' אפשר שיכוין לעולם כולו בתורת חומר דק בלא צורה שממנו נוצרו שאר כל הנבראים.
ונחזי אנן לאיזה מן המשמעויות הנ"ל נוכל להעמיד בו קרא דידן – 'את השמים ואת הארץ' (ולפני שבאנו לפרש בָּרָא ל' בְּרוֹא):
א. אצ"ל דהפירוש הא' ב'השמים והארץ' העולם כולו על מילואו ושכלולו, אינו אפשרי כאן, כי לא נשתכלל העולם עד גמר ששת ימי בראשית, וגם הוא דיבור שאין יכול להאמר כלל – "בראשית בריאת העולם ברא את העולם".
ב. אם נפרש 'השמים והארץ' כפרטים מסויימים בבריאה, אז באמת יקשה לנו שהמים קדמו וגם שהשמים מאש וממים נבראו, שהרי כבר הכריח המהרש"א שבראשית היה דיבור ראשון וממנו נבראו המים בחומר דק אשר מהם נבראו כל הנבראים, ואם כן המים שמהם נברא הכל קדמו למים אשר בשמים או בארץ.
ג. אך לכאורה אכתי פש גבן המשמעות הג', ונימא ד'השמים והארץ' הם אותם המים שהיו חומר דק בלא צורה שממנו נברא הכל, ולא יקשה לנו שהמים והאש קדמו, כי לא קדמו המים אלא לשמים והארץ הפרטים בבריאה, אבל השמים והארץ דקרא דידן הם החומר דק שהוא העולם כולו ולא קדם להם דבר.
ונראה דרש"י לא סבירא ליה לפרש כן, דסוף סוף ל' 'בראשית' בא להורות סדר זמנים (דאף ש"לא לימד הכתוב סדר המוקדמים והמאוחרים כלום", היינו דוקא בנבראים שלא נזכרה בריאתן בפירוש במאמר, אבל העשרה מאמרות עצמן כסדרן כתיבי, ול' 'בראשית' אינו תופס אלא בדבר שיש בו ראש וסוף). ואם כן לא יוכשר להכניס בריאת החומר הדק הראשון בסדר זמנים לבריאת שאר הנבראים, כי הוא האב והמה תולדות ומה טעם לספר שהאב קדם לתולדות. ועוד והוא עיקר, כי 'בראשית ברא' לשון עבר, תופס בדבר: א) בעל צורה, ב) ושנשלמה הוויתו בבריאתו, ג) וגם נמשכת הווייתו לדורות שהבריות מכירים בו. וכל התנאים הללו חסרו בחומר הדק שהוא כסממנים טובים ולא שייך בו 'בראשית בָּרָא'.
ומתוך כך בא רבן של ישראל רש"י ז"ל לפרש בָּרָא לשון בְּרוֹא, דהשתא לא כלל אבות ותולדות בסדר זמנים אחד ולא הזכיר בהדיא לשון בריאה על המים הדקים, ונתיישב לו לשון הכתוב, ופירושו: בראשית בריאת השמים והארץ דהיינו העולם כולו על שכלוליו, וכבר רומז בזה גם בריאת המים בחומר דק, אזי תחילה לנבראים הפרטים ושכלולי העולם נברא האור, ואחר כך ביום שני נתבססו השמים והארץ וכן כולהו.
אבל אם נפרש 'השמים והארץ' הפרטים מכלל הבריאה, אזי לא נוכל לפרש 'בראשית בְּרוֹא', כי פשיטא לן ש'בראשית' מוסב כלפי כל שאר ט' 'ויאמר' דכתיבי, ואם לא קאי אלא על ראשית הפרטים שמים וארץ לא היה לו לסיים אלא בגמר פרטים אלו בשני ובשלישי ולא שאר הבריאה.
קיצור: ראשית בריאת שמים וארץ שהכתוב מדבר בה היא בריאת העולם כולו שהחל ביום ראשון וכבר רמז הכתוב בזה גם לבריאת המים הקדמונים שלפני רקיעת הרקיע, שמהן נבראו בששת הימים השמים והארץ וכל צבאם. ובריאת המים הללו באמת קודמת לכל, ולכן אין מקום לדון אם המים קדמו או השמים והארץ קדמו כי חד המה. אלא שאם תעלה בלבך לא כן, ותבא לפרש שהשמים והארץ הם היצירות של השמים והארץ הפרטים המסויימים בבריאה אז יש לתמוה שהרי המים קדמו להן, וזהו לשון רש"י "אם כן תמה על עצמך", ולא אמר "אם כן קשה שהרי המים קדמו", כי אם לא ירדנו לפרש שהם יצירת הפרטים אין אנו באים לכלל דיבור מי מהם קדם.
והמפרשים האריכו, ולא היה בכוחי לעמוד בדברי כולם, ואשר חנני השי"ת אחר העיון כפי כחי, כתבתי, ויה"ר שלא נבוש ויתקיים בנו 'ותן חלקנו בתורתיך'.
gh